פסק-דין בתיק תא"ק 48320-12-10

1.     זוהי תביעה בסדר דין מקוצר, שהגיש התובע (להלן: "הבנק") כנגד הנתבעת, אשר הגישה בקשה למתן רשות להתגונן. התביעה הינה על סך של 54,684 ש"ח. על פי כתב התביעה הנתבעת ניהלה חשבון בבנק, כאשר ביום 10.12.2010 חשבונה של הנתבעת עמד על יתרת חובה של 52,636 ש"ח. בעקבות חוב זה הוגשה התביעה.

2.     בבקשת הרשות להתגונן טענה הנתבעת, כי היא ניהלה חשבון עובר ושב בבנק, וכי נציגי הבנק פנו אליה ושכנעו אותה לקחת הלוואה בסך 61,000 ש"ח, על מנת לאזן את חשבון העובר ושב. לטענת הנתבעת, הבנק הפחית את מסגרת האשראי לאפס ללא שידע אותה וללא כל סיבה מוצדקת.

3.     אין מחלוקת בין הצדדים כי בחודש ספטמבר 2009 חתמה הנתבעת על הסכם לפירעון חוב לאחר שבחשבונה הצטברה יתרת חובה הנובעת מהלוואה קודמת בסך 23,977 ש"ח, מיתרת חובה בכרטיסי אשראי בסך 15,039 ש"ח ומיתרת חובה בחשבון העו"ש בסך 21,578 ש"ח. הבנק העמיד לה הלוואה, שהייתה אמורה להתפרס על פני 60 חודשים. מדובר בהלוואת הסדר להחזר חובות, על מנת לאפשר לנתבעת לפרוע בתשלומים את החוב שנוצר בחשבונה. לאחר העמדת ההלוואה הועמדה לנתבעת מסגרת אשראי בסך 2,400 ש"ח לחודש. אולם הנתבעת חרגה ממסגרת האשראי ולא היו לה די כספים על מנת לכסות את מסגרת האשראי והתשלום החודשי של ההלוואה.

4.     מחודש אוקטובר 2010, חודשיים לפני הגשת התביעה, הפסיקה הנתבעת לשלם את תשלומי ההלוואה. הנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים, כך שהכנסתה בחודש ספטמבר 2010 לחשבון עמדה על סך 1,461 ש"ח ובחודש אוקטובר 2010 - 818 ש"ח בלבד, כאשר בחודשים נובמבר ודצמבר כלל לא הופקדו לחשבונה כספים כלשהם. לנתבעת אין הכנסה, אשר יש בה די כדי לכסות את יתרת החובה בחשבון, וכדי לפרוע את התשלומים החודשיים של ההלוואה.

טענות הנתבעת

5.     נציגי הבנק שכנעו אותה לקחת הלוואה לכיסוי החוב בחשבונה והבנק נהג ברשלנות כאשר איפשר לה לקחת הלוואה למרות שידע על מצבה הקשה.

6.     הבנק הפסיק באופן חד צדדי, ומבלי לתת התראה מוקדמת את האשראי שניתן לה.

7.     הבנק מחייב בריבית גבוהה מהמוסכם וחישוביו שגויים.

8.     היא חויבה בעמלת לווה בסך 1,500 ש"ח מבלי שידעה על כך.

דיון והכרעה

9.     הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) וב ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. אולם כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו ( ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265). אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).

10. הנתבעת מלינה כעת על כך שהבנק נתן לה הלוואה, כאשר ידע את יכולתה הכלכלית המוגבלת. אולם מן התיק עולה, כי בחשבון של הנתבעת היו סכומי חובה גבוהים עוד קודם למתן ההלוואה וההלוואה היא שאפשרה לנתבעת להמשיך ולנהל את חשבון הבנק ללא הגשת תביעה כבר בחודש ספטמבר 2009. מכאן שאיני מקבלת את טענת הנתבעת, כי הבנק בחוסר תום לב שכנע אותה לקחת הלוואה על מנת ליהנות מן הריבית, בעוד היא לקוחה חסרת אמצעים. במקרה זה, הנתבעת הייתה לקוחה של הבנק עוד קודם ללקיחת ההלוואה, ועקב פיטורין נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים (ראו עמ' 1 שורות 18-19 לפרוטוקול), אשר הקשו עליה להשיב הן הלוואה שלקחה עוד במועד שקדם לפיטוריה והן להימנע מיצירת יתרת חובה בחשבון העו"ש. לפיכך מתן ההלוואה בתנאים אלה נועד לסייע לנתבעת שנקלעה לאותם קשיים, שהיו ידועים היטב לשני הצדדים.

11. טענה נוספת של הנתבעת היא, כי לא הייתה כל סיבה המצדיקה החזר שיקים ואי כיבוד הוראות הקבע. טענה זו אינה יכולה להתקבל. לנתבעת עמדה מסגרת אשראי על סך 2,400 ש"ח במהלך החודשים אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2010, אולם בכל התקופה הזו חרגה הנתבעת באופן קבוע ממסגרת האשראי. בניגוד לטענת הנתבעת הרי שמדפי החשבון (ת/2) עולה כי מסגרת האשראי של הנתבעת לא בוטלה, אולם באותם חודשים הנתבעת לא הכניסה די כספים לחשבון, על מנת לעמוד גם בתשלומים השוטפים וגם בהחזרי ההלוואה. אשר לטענה, כי מדובר בהפסקה חד צדדית של האשראי וללא התראה מוקדמת, הרי שקשה לקבל טענה זו, כאשר דפי החשבון ברורים ומהם עולה מפורשות חריגה קבועה ממסגרת האשראי שהייתה ידועה לנתבעת במשך חודשים, כאשר היא עצמה העידה כי הצליחה להכניס לחשבון רק סכומים קטנים בלבד ובעבודות מזדמנות (ראו עמ' 2 שורות 19-20).

12. אשר לטענה לעניין הריבית, הרי שכל עוד עמדה הנתבעת במסגרת האשראי חויב חשבונה בריבית המפורטת בהסכם הקצאת האשראי. מרגע שהחשבון היה בחריגה או כשההלוואה לא שולמה חויב החשבון בריבית פיגורים בהתאם להסכם תנאי ניהול החשבון, אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה. לא מצאתי כי הנתבעת הוכיחה כי הריבית שנגבתה ממנה הייתה ריבית שלא על פי ההסכם או שלא על פי החוק. טענה בלבד בעניין זה אינה מספיקה על מנת לתת רשות להתגונן.

13. אשר לטענה כי חויבה בעמלת לווה בסך 1,500 ש"ח ללא ידיעתה, הרי שהנתבעת לא הציגה בבקשת הרשות להתגונן כל ראיה לחיוב שכזה או לכך שחיוב זה לא היה חלק ממסמכי ההלוואה, עליהם חתמה. יתר על כן, אם התנגדה הנתבעת לעמלה זו מדוע לקחה את ההלוואה או לחילופין מדוע לא הודיעה על ביטול ההלוואה ברגע שנודע לה על העמלה, שלטענתה לא הודעה לה מראש. לפיכך, איני מוצאת כי יש מקום לתת רשות להתגונן גם בטענה זו.

סוף דבר

14. אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן.

15. הנתבעת תשלם לבנק את מלוא סכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בהסכם ההלוואה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

16. הנתבעת תשלם לבנק הוצאות בסך של 700 ש"ח וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ש"ח.